הקיבוץ - גלריה לאמנות ישראלית

הקיבוץ- גלריה לאמנות ישראלית
רח' דב הוז 25, תל אביב, 63416

שעות פתיחת הגלריה:
ימים ב' - ה' 11:00-15:00
16:00-18:00
ימי ו' - 11:00-14:00


מנהלת אמנותית ואוצרת הגלריה: יעל קיני
מנהלת תפעולית: אשכר אורן וטשטיין


גלריה הקיבוץ נוסדה על-ידי ברית התנועה הקיבוצית (ארגון-גג של התנועות הקיבוציות לפני איחודן לתנועה אחת) מיד אחרי מלחמת ששת הימים. התנועה הקיבוצית הייתה אז בשיא כוחה והיא בקשה לחשוף את אמניה לקהל התל אביבי, ולהביא את "בשורת הקיבוץ" אל העיר. באפריל 1968 נפתחה התערוכה הראשונה בגלריה, במשכנה הראשון ברחוב בן יהודה 170. ההנהלה האמנותית התחלקה אז בין רכזי המדור לאמנות של התנועות השונות: לאה צימרמן (הקבה"א), טוביה כץ (הקבה"מ) ולינה רובין (איחוד). לאחר שלוש שנות פעילות נסגרה הגלריה עקב חילוקי דעות. היא נפתחה מחדש באפריל 1973, במרתף שנקנה ברחוב דוב הוז 25 - חלל המשמש כמשכנה הקבוע עד היום. בתערוכת הפתיחה המחודשת השתתפו 13 אמנים מהתנועה הקיבוצית.
חוסר שביעות רצון מדרך התנהלות הגלריה ואי הסכמות על דרך ניהולה המקצועי הובילו לחלטה המהפכנית על מינוי אוצר מקצועי שאינו מהתנועה הקיבוצית. בשנת 1977 מונתה מרים טוביה כאוצרת הגלריה. אמצע שנות ה- 70 היו השנים בהם גילתה האמנות הישראלית את האמנות המושגית ואת ההיגד הפוליטי, בשורה שלא פסחה על האמנים שפעלו בקיבוצים. התופעה הבולטת ביותר הייתה התגבשותה של קבוצת אמנים בעלי תודעה חברתית ופוליטית שהחלו לפעול יחד תחת השם "המשותף קיבוץ". מובן שתנאי הכרחי להשתייכות לקבוצה היה חברות בקיבוץ. בסיס פעילותה של "המשותף קיבוץ" היה בגלריה "הקיבוץ", בה הציגו שורת תערוכות נוקבות שעסקו בהתאבנותה של האידיאולוגיה הסוציאליסטית ובהסתאבותם של ערכי השוויון והצדק החברתי בתוך התנועה הקיבוצית.
עשור שלם לפני פרוץ ניצניו הראשונים של המשבר האידיאולוגי בתנועה הקיבוצית, ניתן היה לצופה חד העין לקרוא את "הכתובת על הקיר" מתוך מה שהוצג והתרחש בגלריה "הקיבוץ" התל-אביבית. שנים אלה עיצבו את אופיה של הגלריה כגלריה ייחודית בנוף הגלריות העירוני - לא מסחרית, מעורבת, מגיבה, נוקטת עמדה, ניסיונית, דיאלוגית.
בשנת 1980 אצר רפי לביא את הגלריה למשך שנה. בשנים 1981-82 ניהלו אותה במשותף יעקב חפץ, חיים מאור ודב אור נר ובשנת 1983 אצר אמנון ברזל סידרת תערוכות. בשנים 1983-88 הופקד הניהול האמנותי בידי נפתלי לנדסברג, וב 1991-93 היה זה דוד פיין שהוביל אותה. התפרקותה של קבוצת "המשותף קיבוץ", המשבר העמוק שפקד את התנועה
הקיבוצית וירידת קרנה בחברה הישראלית, ערער גם את מעמדה של הגלריה ובראשית שנות ה- 90 היא עמדה על סף סגירה.
חידוש פני הגלריה, ובתוך כך חידוש הקו האוצרותי המעורב והמגיב, נבעו במידה רבה עם ההחלטה העקרונית לשלב בפעילות גם אמנים שאינם חברי קיבוץ, דבר שהעלה אותה מחדש על מפת האמנות המקומית. ב- 1995 מונתה טלי תמיר לאוצרת הגלריה וביססה מדיניות שאפשרה לאמנים צעירים וניסיוניים להיחשף, קידמה אמנים פריפריאליים בעלי איכות, העלתה נושאים עקרוניים לדיון והצהירה בבירור על עיסוק מתמשך באמנות ובתרבות ישראלית.
בנובמבר 2004 מונה יניב שפירא לאוצר הגלריה. שם הגלריה, שהורחב ל"הקיבוץ, גלריה לאמנות ישראלית" חידד את זהותה ואת מחויבותה לאמנות הנוצרת ומוצגת בקיבוצים, כחלק בלתי נפרד מהדיון בתרבות ובאמנות הישראלית.
במהלך השנים הגלריה נוהלה בפועל בין היתר ע"י נורית מלמד, נועה סיון יואלי, ומסוף שנת 2007 ועד היום המנהלת התפעולית של הגלריה היא אשכר אורן וטשטיין.
בנובמבר 2009 נבחרה יעל קיני לאוצרת הגלריה, והיא אוצרת אותה עד היום.